<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ג סעיפים ב'—ד'</h1>
<h2>דף מא:</h2>
וכל שאינו מיוחד למזון כגון פירות, אם באים אחר הסעודה להשביע אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן, ומפני מה אין אנו מברכין בלילי הפסח על המרור שאנו אוכלין למצוה שהרי בתוך הסעודה הוא בא ושלא מחמת הסעודה, טעם דבר זה לפי שהמרור ההוא בא בחובת הלילה למצותו, וכיון שכן נעשה כדבר הבא מחמת סעודה שאין מברכין עליו, ועוד שכיון שברכנו על ירקות שלפני המזון נפטרו ירקות שבתוך המזון מלברך עליהם. ופירות הבאים לאחר סעודה, כל שהוא משבעת המינין טעונין ברכה לפניו ולאחריו חוץ מן תמרים, ואם אינו משבעת המינין טעון ברכה לפניו ולא לאחריו ונפטר בברכת המזון, וכן הדין באוכלי ירקות חיים לתענוג לאחר סעודה מברך לפניהן ולא לאחריהן. ומי שאכל פירות בתוך הסעודה עם הפת ביחד או (אחרת) [אחריה] מחמת סעודה שלא הוצרכו לברכה כמו שביארנו, וחזר ואכל מאותו המין עצמו לאחר סעודה שלא מחמת סעודה אינו צריך לברך, דכיון שכבר מלא כריסו ממנו בהיתר בלא ברכה אינו חוזר ומברך עליו כיון שכולה אכילה אחת היא, ואף ע"פ שזו אכילה של רעבון וזו היא של תענוג, שם אכילה אחת היא, ואינו דומה ליין שבתוך המזון הבא לשרות שאינו פוטר ליין שלאחר המזון הבא לשתות, ששתייה שבתוך אכילה כאכילה היא כנגד שתייה שלאחר סעודה, והכתוב קראה שביעה שנא' ואכלת ושבעת, וזו אכילה וזו שתייה, ואף על פי שבתוך המזון גרם ברכה מפני (שהיא שתיה) [ששתייה] שכנגד אכילה [היא] שתיה, מכל מקום כנגד שתיה שלאחר המזון [היא] אכילה, ונמצאת למד מכאן שהאוכל פתיתין ביין בלא ברכה מפני שהיין טפלה לפת וחזר ושתה מן היין שצריך לברך, ולכך אנו מברכין בורא פרי הגפן אחר ברכת מזון.
